עקרונות מנחים להתנהלות בעתות חירום
לאה דהרי MA, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ושיקומית, מרצה בכירה ברפואה מערבית ובנטורופתיה במכללת רידמן, פסיכולוגית בשפ"ח תל-אביב יפו
להורדת קובץ PDF יש ללחוץ כאן
השבוע האחרון פוגש את כולנו ומערער את כל בסיסי חיינו. האסון הלאומי שאירע, הוא אירוע מטלטל ויוצא דופן בעוצמתו. הכאב שמתעורר הוא בלתי נסבל ויכולה להיווצר תחושה שהחיים לא ישובו להיות כפי שהיו ושאין לנו מושג איך עוברים את זה. התחושות האלה הן טבעיות ונורמליות וחשוב לתת להם מקום. יחד עם זאת, יש מה לעשות כדי לעבור מתגובות של לחץ לתפקוד.
להלן מספר עקרונות מנחים להתנהלות בעתות חירום:
-
הקשבה להנחיות פיקוד העורף ויישומן- הנחיות אלו מקנות לנו תחושת שליטה ובטחון חלקיות, כך שמעבר להיותן מצילות חיים, הן גם משמעותיות להבראת הנפש ולביסוס תחושות של וודאות במצב של כאוס מוחלט.
-
הימנעות מהצפה של דיווחי חדשות ורשתות חברתיות- החדשות והסרטונים המופצים ברשתות החברתיות הן טריגר משמעותי לחרדה. להימנע ככל האפשר מצפייה ממושכת בחדשות ומצפייה בסרטונים. המוח שלנו מגיב חזק יותר לגירויים ויזואליים, ולכן מומלץ להתעדכן במבזקים או בתוכן כתוב ולמנן את זמן הצפייה בחדשות ו/או בסרטונים. ד"ר יורם מערבי אמר באסרטיביות: "צמצמו את הצפייה בחדשות- זו לא המלצה, אלא מרשם רופא".
-
שמירה על שגרה- השתדלו לשמור על שגרה במידת האפשר. שגרה יכולה להיות גם טקס שינה, שגרת ארוחת הערב, שגרת בוקר או כל דבר אחר שאתם יכולים לחשוב עליו. שגרה היא עוגן. היא מחזקת, מקנה ביטחון ומאפשרת לחוש שליטה ויציבות.
-
תפקוד- הישארו פעילים ומתפקדים! פעילות ותפקוד מחזקים וממתנים חרדה וחוויות של חוסר אונים. צריך לזכור שכרגע אנחנו במצב האקוטי של הטראומה ואנחנו חווים קטיעה של כל הרצפים שלנו: רצף גופני, רצף נפשי ורצף מקצועי. התפקוד מאפשר לנו לשמור על הרצפים האלו ועוד. לכן, תפעלו ותישארו פעילים בכל דרך אפשרית: תתנדבו, תעשו פעילות גופנית, תנקו, תסדרו, תכבסו, תבשלו, תאפו, תרקדו. אין נכון או לא נכון. כל מה שיאפשר לכם להיות פעילים תופס.
-
ויסות עצמי- האירועים האחרונים והצטברות העדויות מערערות את יכולות הוויסות שלנו. מומלץ מאוד להתמקד בדברים שנמצאים בהשפעתי ובשליטתי ולפעול במסגרתם. התמקדות זו מחזירה תחושת שליטה ומסוגלות. בכל נקודת שבר או נקודת נפילה, תעצרו רגע, תרפו את השרירים, תנשמו, תחשבו על דימוי מרגיע, תדברו דיבור פנימי ותמשיכו לדבר הבא.
-
חמלה- כולנו מצויים כרגע במצב מורכב, קשה, בלתי נתפס ומאתגר מאיון כמוהו. אנחנו המומים, כואבים ומוצפים. חלקנו תושבי הישובים שהותקפו, חלקנו איבדנו אנשים מוכרים וקרובים, חלקנו הורים, אחים או ילדים של מגויסים, חלקנו נושאים צלקות קודמות, טראומות או חרדות שמתעוררות ביתר שאת, ורבים מאתנו חווים את כל אלה גם יחד. הטראומה הלאומית לא פוסחת על אף אחד מאתנו. יחד עם זאת, אף על פי שכולנו ביחד, יש שונות טבעית ולגיטימית בין אנשים; במידת הזמינות שלנו לאחרים, ביכולות ההכלה שלנו, במשאבי התמיכה שלנו ובמנגנוני ההתמודדות שלנו. חשוב שנהייה בקשב ובחמלה כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו. שימו לב לא לתת יותר ממה שניתן כרגע, לחמול לעצמנו על גבולות ההכלה שלנו, להפחית בשיפוטיות ובאשמה כלפינו וכלפי היקרים לנו.
-
פעילות מהנה ותחביבים- חלקנו מרגישים אשמה אם יש לנו צורך לעשות הפוגה משיחות ומחשבות על המצב ולהתפנות לפעילות מהנה. האשמה מתעתעת בנו. כדי לשמור על שפיות ועל חוסן אישי ולאומי, החובה של כולנו היא לנסות ולמצוא את האור. המטרה של טרור היא הרס ורצח של כל חלקה טובה, לרבות נפשותינו. הרגעים המהנים חשובים לבניית חוסן! זה הניצחון האמיתי. זהו צו השעה. אז אל תתביישו או תחושו אשמה על הרגעים שבהם את רוצים להעצים את האור במקום להילחם בחושך.
-
הומור- הומור הוא אחד ממנגנוני ההגנה הטובים ביותר והמפותחים ביותר של נפש האדם. ההומור מרחיב את הלב ואת הנשמה, מאפשר להפוך את הלימון ללימונדה ומאפשר לנו לעבור ולהתמודד עם מכאובי החיים. התרומה של סטנדאפיסטים ואנשי בידור לפצועים ולמפונים היא יקרה מפז ואי אפשר בלעדיה. אותו הדבר כלפי כל אחד ואחד מאתנו. אל תפחדו לצחוק. הצחוק בריא לנשמה ולנפש. הוא חלק הכרחי מהיותנו בני אנוש.
-
הזדמנות להבעת רגשות- זה הזמן הטוב ביותר להביע רגשות. במצב לא נורמאלי כמו זה שאנחנו עוברים כרגע, כל תגובה ורגש הם לגיטימיים ונורמליים. דברו את מה שאתם מרגישים. אולי לא תמיד נדע מה להגיד או מה לעשות, אבל תמיד נוכל לתקף, לתת אישור, לחבק. הדבר הכי חשוב זה להעביר את המסר שאנחנו ביחד! כולנו ביחד, משפחה אחת גדולה. אז אל תהססו לעזור ובוודאי להיעזר.
-
מתן משמעות ותקווה- הזוועות והאימה שנחשפנו אליהם בשבוע האחרון אכן יוצרים שבר גדול, תחושה שכבר כלום לא יחזור לקדמתו. שלא נוכל לקום מהמכה שניחתה עלינו. אבל חשוב לזכור שזה ייגמר! אנחנו לא יודעים מתי, אנחנו לא יודעים איך אבל אנחנו יודעים שזה ייגמר. וניסיון העבר לימד אותנו שאנחנו עם שקם! אחרי כל חורבן שחווינו, הייתה גם תקומה. זה היה אז וזה יהיה גם עכשיו.
"ואל תאמר,
אהיה אשר הייתי
כי לא תהייה אשר היית,
ואל תשכח
שגם פרדס אפל
נותן פרחים לבנים".
(יהודה עמיחי)
נכתב על ידי: לאה דהרי- פסיכולוגית. מתמחה בפסיכולוגיה וחינוכית ושיקומית.
