מאת יוכי קשת/ ראשת המגמה לרפלקסולוגיה
שפת הגוף בשיח הטיפולי ההוליסטי
מאמר זה עוקב אחר הרעיון שהגוף מציע שפה ייחודית לקריאת ההיסטוריה האישית שלנו; הוא זוכר הכול, ומוכן לספר הכול. עלינו רק ללמוד את השפה שבה הוא דובר. מטרתו של מאמר זה היא לבחון כיצד שפת הגוף מאפשרת לנו לקרוא את נוכחותם של קונפליקטים בין הגוף המחשבה והרגש ולפתור אותם. השאלות שאתמודד איתן הן: מה משמעותם של הסימנים אותם חוקק המוח על הגוף; מדוע הגוף בכלל משמר סימנים; מהו תפקידו של הגוף בתקשורת בין בני אדם .
במצב של איזון מילים וגוף מדברים בשפה דומה - מחוות גופניות מחזקות את המילים ומשלימות אותן ולהפך. אולם כשאדם יוצא מאיזון, המילים והתיאורים שלו לא יהלמו תמיד את הבסיס הגופני או הרגשי שעליו הוא נסמך. למשל, מטופל מגיע לקליניקה ומספר על אירוע מסוים שקרה השבוע בעבודה. לדבריו, האירוע אמנם היה טעון רגשית אך הוא נהג באיפוק ובשליטה: הוא לא אמר את שעל לבו, לא התפרץ ומנע עימות מיותר. בהמשך השיחה בינינו, הוא מתלונן שהוא סובל בימים האחרונים מכאבי בטן עזים ומפעולת מעיים מהירה מדי וכואבת שמנעה ממנו לצאת מהבית. בירור קצר מעלה שכאבי הבטן החלו במהלך האירוע המדובר, כלומר - בזמן שבו הוא היה בטוח שהוא שולט במצב, קרס גופו ואיבד שליטה וכיוון.
כאשר אנשים מספרים על מכאובים וחוסרי איזון התמונה הקלינית לעתים קרובות עדיין חסרה או לא מספיק מדויקת. לשם כך אנחנו נזקקים לשיח "בלתי אמצעי" עם הגוף. שיח זה אפשרי כשאנחנו מתבוננים בסימני הגוף הנגלים לעינינו. סימנים אלה יכולים להיות פיזיים, רגשיים או התנהגותיים.
רשתות כאב הנה שיטת אבחון המתחקה אחר מקורות הכאב ושורשי חוסר האיזון בגוף. בבסיס השיטה מונח הרעיון שבין המוח ובין הגוף מתרחש דיאלוג פנימי ורצוף. על פי שיטה זו, מטופלים מדרגים את רמות הרגישות או הכאב שלהם ואלה נרשמות על המפה הרפלקסולוגית שלהם . מפה זו משמשת כמעין צילום ראשון המתעד את תמונת המוח והגוף בתחילתה של כל סדרת טיפולים.
תהליך מיפוי כפות הרגליים נעשה באמצעות סולם מספרים מ- 0 ל- .10 סולם זה משקף את רמת הרגישות בכל נקודה ואזור בגוף. לאחר שמתעדים את הרגישות בכל נקודה ואזור בכפות הרגליים מקבלים המספרים 5-1 צבע כחול, המספרים 10-6 צבע אדום והמספר 0 מקבל צבע ירוק ופירושו שאין כל רגישות או תחושה באזור הלחיצה.
הצבע האדום מייצג את הפעולה ואת דרכי התגובה המוחצנים שהגוף נוקט בהם כדי להתמודד עם בעיה נתונה. הצבע הכחול מייצג מקומות של שקט, רוגע ושיקום כלומר משדר מסר של "אין בעיה". הצבע הירוק מייצג את הנסיגה, ההתעלמות וההתנתקות מהבעיה.
לדוגמה, ריבוי אפסים על עצבי הראש; העיניים והאוזניים, עלול להופיע במצב שבו ראינו או שמענו משהו שנחווה על ידי התודעה כקשה מאוד ופוגעני, אך אנו חסרי יכולת להבין את המשמעות של מה שקרה; להסיק מסקנות ולפעול על פיהן. מצב זה עלול לחולל נתק מרצף התודעה - אבדן הכרה. אבדן ההכרה יוביל בהמשך להכחשה ולאימוץ העמדה: "לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי". ה0- במקרה זה מצביע על אפשרות שהגוף " לא יודע את מה שהוא יודע" (גיליגן , 2010).
במפות הכאב, במקומות בהם יש ריבוי של מספרי ,0 גם העור יהיה מעובה יותר. מיובל. תופעה זו מלמדת על קיומה של בעיה, רגשית או מנטלית שאין לה פתרון מעשי עכשווי, אולם לאדם קשה מאוד לחיות עמה. העור העבה מצביע על קונפליקט שהגוף לא מצליח לפתור. על אי הסכמה של המוח "להביט" אל מקורותיה של הופעת הבעיה.
"השכחה" או הדחקה מפירות את איזון הגוף, מאחר שהן יוצרות עוינות סביב גורם השכחה שנותר ללא מילים וכלים לפתרון. העוינות נשמרת בגוף בצורות שונות - בנוקשות ה שרירים, בכאבים נוירולוגיים ובתבניות התנהגות "לא מוסברות". לעתים קרובות כאשר מנסים לטפל במקום כזה, "להעיר אותו", עשויים להיתקל בהתנגדות חריפה של הגוף הפיזי והמנטלי. מילות מפתח: איזון, כאב, מפה, מוח, אדום, ירוק, קונפליקט, הדחקה.
יוכי קשת,
yochikeshet@gmail.com
