יש כאב בריא

שיטת רשתות הכאב נולדה לפני שלושים שנה ומשמשת מאז מודל למיפוי גוף ונפש עבור מטפלים ברפלקסולוגיה. יוכי קשת, רפלקסולוגית בכירה במכללת רידמן ומפתחת השיטה, מתארת איך אפשר לתת לגוף לספר את האמת שמאחורי הבעיות הגופניות והנפשיות

מאת: איוי לרר

התבוננות ב"מפת כאב" – השרטוט המסכם את האבחון שעורכים רפלקסולוגים הפועלים לפי שיטת רשתות הכאב – מעוררת סקרנות מיידית. ציור הבסיס של שתי כפות הרגליים אמנם זהה לזה המשמש בשיטה הקלאסית ובו כף הרגל משמשת כמפת הייצוגים של המקומות בגוף ובמוח, אך הרישום על גביו שונה לחלוטין: במקומות השונים המייצגים את האזורים בגוף מופיעים מספרים בין אפס ל-10. הם מחולקים לשלושה צבעים: 0 צבוע בירוק, 5-1 - בכחול ואילו 10-6 - באדום.

מפת כאב מתקבלת לאחר פגישת אבחון שבמהלכה המטפל בשיטה מבקש מהמטופל לתאר את רמת הכאב שהוא חש בכל נגיעה באזור מסוים בכפות רגליו. השלב הראשון בתהליך הוא קביעת "סקאלת כאב" שנעה בין אפס ל-10. לאחר מכן המטפל עובר נקודה-נקודה והמטופל מתבקש לנקוב במספר המדויק המייצג את הכאב בה.

עבור יוכי קשת, מפתחת שיטת רשתות הכאב, המפה שמתקבלת לאחר פגישת אבחון כזאת היא עולם ומלואו: "דרך מפת הכאב אנחנו ממירים חוויה שהיא סובייקטיבית, פרטית ואינטימית למיצג גרפי. אנחנו למעשה מעניקים לה נוכחות ונראות ובעזרתן - רצף והיגיון, שהם בדרך כלל נחלתה של האובייקטיביות".

השרטוט הוא למעשה "תצלום רנטגן" של הגוף והנפש של המטופל/ת. יתרה מכך, השרטוט מהווה תוכנית עבודה ברורה: מאילו בעיות סובל/ת המטופל/ת, אילו אזורים יהיו נגישים יותר לעבודה, היכן כדאי להתחיל – ומהן מטרות הסיום. מדי כמה טיפולים עורכים אבחון מחדש ויוצרים מפה מעודכנת. בעזרת השוואה בין המפות אפשר ללמוד על שינויים אובייקטיביים במצב הכאב לאורך הטיפול.

איך הכל התחיל?

את יסודות שיטת רשתות הכאב פיתח אברהם ליפשיץ, שהיה מורה לרפלקסולוגיה וקשת למדה אצלו לפני כשלושים שנה. מאוחר יותר ליפשיץ עזב את פיתוח השיטה וקשת בחרה להמשיך במשימה במקומו. מאז ועד היום היא מגלה שוב ושוב עד כמה השיטה עוזרת למטפלים להעביר את מטופליהם בדרך המאתגרת של עזרה וריפוי. בשנת 2016 ריכזה את יסודות השיטה בספר "רשתות כאב וריפוי".

"הנחות הבסיס של שיטת רשתות הכאב הן שלוש", מסבירה קשת: "הראשונה מניחה שכל טראומה מותירה רישום על מערכת העצבים של הגוף. עם זאת, בכל זמן ושלב בחיינו עומדים לרשותנו כלים שונים שבאמצעותם אנחנו יכולים לפרש את המאורע ולהגיב עליו כל פעם מחדש. הנחת הבסיס השנייה היא שגופנו משמש כמצע למושגים שאנו בונים סביבנו; מחשבות, פעולות ורגשות משתמשים בגוף חוקקים בו סימנים ומשנים את תפקודו ופעולותיו. הנחת הבסיס השלישית טוענת שמינון נכון של כאב מאפשר לנו להבין שקיימת בחיינו בעיה שעלינו לפתור על מנת להימנע מכאב מציף או משתק. כלומר, כל בעיה גופנית או נפשית מותירה את רישומה בכמה מיקומים. מפת הכאב אוספת את כל המידע ומעבירה אותו למטפל/ת".

כפי שאפשר לזהות כבר בשמה, בשיטת רשתות הכאב יש מקום של כבוד לתחושת הכאב שחש המטופל כאשר אנחנו נוגעים בגופו. "כאשר אנחנו מבקשים מהמטופל לדרג במספר את רמת הכאב שהוא חש בכל נקודה בכף הרגל שאנחנו נוגעים בה", מסבירה קשת, "זה אינטואיטיבי ולא רציונלי. הגוף הוא זה שמדבר".

מה עומד מאחורי המקום המיוחד שהשיטה מייחסת לכאב גופני?

קשת: "אם הייתי צריכה לבחור דבר אחד שמייחד את השיטה, היה זה הניסיון שלה לנקות את הפרשנות האנושית לגבי מצב הגוף. כשרפלקסולוג מתחיל מאבחן לראשונה את המטופל, הוא מייחס חשיבות מרכזית לסימפטומים שעליהם המטופל ידווח - ממש כמו ברפואה המערבית. מטפל בשיטת רשתות הכאב, לעומת זאת, נותן לגוף לספר בעצמו את המצב שלו. צריך לזכור שהמטרה שלנו היא לא להפחית את הכאב דרך טיפול בסימפטומים, אלא לרפא את הבעיות האמיתיות שגורמות לו.

"אנחנו – מטפלים ומטופלים כאחד - נוטים לערבב מציאות ופרשנות. ברגע שאנחנו מנקים את האלמנט הרגשי ואת הפרשנות הפסיכולוגית הגוף מספר לנו דרך המפה את המקורות האמיתיים של הכאב. כך אנחנו מגיעים אל בסיס הבעיה ולא נשארים ברמת הסימפטומים.

"אדגים בעזרת מקרה אמיתי: לפני מספר שנים הגיעה לקליניקה שלי אישה שהתלוננה על כאבי ראש חזקים. הרופא שלה נתן לה מרשם לכדורים מיוחדים למיגרנה. כשאלה לא עזרו הוא נתן לה קוקטייל של שני כדורים ואחר כך של שלושה. גם הם לא הועילו. היא ראתה עוד ועוד רופאים שרשמו לה כל אחד בתורו תרופות כאלה ואחרות. שום דבר לא עזר. לבסוף כולם, כולל היא עצמה, הגיעו למסקנה הנחרצת שהבעיה היא נפשית במהותה. מאז היא מטופלת בסרוקסט - תרופה פסיכיאטרית. 'כשאני לחוצה הכאבים באמת מחמירים', היא אמרה לי וחיזקה את טענתם. שאלתי אם הסרוקסט אכן ריפא את הבעיה והיא ענתה: 'רק בשוליים'.

לגישתי, לחץ אכן עלול להחמיר כל כאב, אך רק לעתים רחוקות הוא המקור הראשוני שלו. מפת הכאב של אותה מטופלת הראתה שהריכוז הגדול ביותר של מספרים אדומים הוא במערכת השרירים והשלד. התשאול שנערך בעקבות המפה העלה שכאבי הראש שלה מתחילים תמיד בתחושת נוקשות בשכמות ובעורף, שהכאבים החלו מספר חודשים לאחר שהחלה עבודה חדשה ותובענית שמאלצת אותה לשבת שעות רבות מול המחשב, ושמאז התחילה את העבודה היא הפסיקה להתעמל בצורה מסודרת. חודשיים של טיפולי רפלקסולוגיה ששמו דגש על המערכת האורתופדית, תרגול יומיומי של מספר תרגילים שלימדתי אותה ופעמיים בשבוע יוגה טיפולית ריפאו סבל של שלוש שנים", מספרת קשת.

"הגוף שלנו הוא מלשן גדול, ממש כמו גלאי אמת: הוא שואף לשלמות ולאיזון, מתחנן לספר את הסיפור שמוטבע בו – ובעזרת המפה גם נותן לנו את המפתח לפתרון. מטפלים שלומדים את המפה אומרים שאחר כך פשוט אי אפשר לעבוד בלעדיה".

מה משמעות הבחירה בצבעים ובמספרים?

קשת: "שלושת הצבעים הבסיסיים שהאדם רואה הם אדום, כחול וירוק. לפי תורת הצבעים, אדום מעורר תחושה של סכנה. ירוק, לעומת זאת, מדבר על המקומות הנסתרים והלא מדוברים, אלה דברים מוכחשים ומודחקים. כחול, צבעם של השמיים והים, מסמן מקום רגוע יחסית.

"אנחנו לוקחים את שלושת הצבעים וצובעים בעזרתם את סקאלת הכאב. בתור 10 נבחר לתאר את הנקודה הכי כואבת, הכי רגישה. בשיטת רשתות הכאב הגוף מספר לנו מה העדיפות הראשונה שלו לטיפול: כל המקומות האדומים. כאן הגוף מתחנן לטיפול וגם ישתף פעולה.

"בניגוד לכך, אפס צבוע ירוק יסמן מקומות שבהם לא כואב בכלל, שאין תחושה של מגע. זה לא מצב בריא ולא טבעי, הרי אין מגע שלא מרגישים. אם המטופל מתאר 'אי-הרגשה' – אני יודעת שזה מקום מודחק ומוכחש.

"אזור שמסומן בירוק הוא אזור שבו יש בעיה שהמטופל עוד לא מוכן להתמודד איתה. זאת הבעיה המהותית שאני שמה לי למטרה להגיע אליה – אבל רק לאחר טיפול מסודר בשאר המקומות. כדי שהגוף והנפש ישתפו פעולה צריך לפתח קודם כל מערכת של אמון. כשהאפס הופך לעשר זה אומר שהתחלנו לגעת באמת בנקודה הכואבת ביותר.

"לכל מספר יש סיפור משלו. 5, למשל, הוא מספר מרתק בעיניי מכיוון שהוא מסמן לנו מקום עם פוטנציאל לבעיה. הכוח העצום של הרפואה ההוליסטית טמון במניעה: לזהות משהו שמתהווה באלמנט האנרגטי אבל עוד לא התפרץ. המטרה שלנו היא לפרק את המתח שנוצר לפני שמגיע הכאב".

לאילו מטפלים מתאימה שיטת רשתות הכאב?

קשת: "השיטה מתאימה רק לבוגרי רפלקסולוגיה שנה א' לפחות, כי צריך בסיס איתן ברפלקסולוגיה קלאסית. מדובר במטפלים שמתעניינים במיוחד בהקשרים של גוף ונפש ולא מסתפקים ברמה הפיזיולוגית. הרי בעיות מורכבות הן גם נפשיות וגם גופניות. זאת הסיבה בין היתר שהרפואה המערבית לא נותנת מענה לצרכים של כל מטופל ומטופלת – ובמיוחד בשביל זה הם מגיעים אלינו, המטפלים ההוליסטיים.

"את בסיס השיטה אפשר ללמוד תוך עשרה מפגשים של תאוריה ועשרה מפגשים של התנסות קלינית. אחר כך אפשר רק להתעמק עוד ועוד. עם השנים אני מגלה כמה זה אינסופי".

יוכי קשת - מנהלת מגמת רפלקסולוגיה במכללת רידמן ומחברת הספרים "מבטן ומלידה" ו"רשתות כאב וריפוי".