בעודה משלימה את לימודי הפסיכולוגיה באוסלו עברה הכשרה באנליזה אצל אולה רקנס (ola rakens פסיכואנליטיקאי פרוידני שהיה מקורב מאוד ל ויליאם רייך בימי שהותו בנורווגיה).

בעת לימודי האנליזה רקנס מעולם לא דיבר תיאוריה, אך תוך כדי העבודה לצידו בוייסן השתכנעה בחשיבות הצירוף של עבודה גופנית ופסיכותרפיה מילולית.

לפני שהחלה לעסוק בפרקטיקה הפסיכולוגית בויסן הוכשרה בנוסף כפסיכותרפיסטית וקיבלה הסמכה בשיטות עיסוי עצבשריר (neuro-muscular massage ?) במכללת בלו-הנסן- שיטות טיפול מתקדמות בתקופתה שננקטו גם בטיפול עם חולים פסיכיאטרים.

בעבודותיה עם מטופלים אלו היא נדהמה לגלות את השינויים הדרמטיים במצבים הפסיכיים של חלק גדול מהמטופלים שקיבלו טיפול פיסי,והחלה לשאול את עצמה אודות ה "חוליה החסירה" שתסביר את הקשר בין תהליכים פסיכיים וגופניים.

בין השנים 1960 - 1968 בויסן עבדה כפסיכולוגית קלינית בבתי חולים פסיכיאטרים בנורווגיה, ובמקביל טיפלה במרפאה פרטית בשיטה המשלבת פסיכותרפיה עם עיסוי.

לימודים בפסיכותרפיה - מכללת רידמן

היא אספה מידע רב בנוגע לשילובים הגופניים והפסיכולוגיים השונים ובמיוחד להשפעתם של הרגשות על המערכת הוגטטיבית כגון : סימפטומים של שפעת , שלשול ושינויים מהירים ברקמות הפנים ( מעבר מצבע פנים אפור בעל צורה מכווצת לצבע אדמדם בעל צורה נפוחה ,ולהיפך) .

בויסן הבחינה שבמהלך הטיפול אצל חלק מהמטופלים נשמעים קולות מעיים חזקים במיוחד בעת שחרור רגשי או אחרי הבנה גדולה בקשר לחייהם. אצל מטופלים אלו השיפור היה המהיר ביותר.

היא החלה להקשיב לקולות המעיים של עצמה בעזרת סטטוסקופ. והבחינה בקורלציה בין קולות שונים לבין מצבי רוח שונים כך פיתחה את התיאוריה הפסיכופריסטלטית שתתואר בהמשך.

בויסן מצאה שבאמצעות העיסוי אפשר להפחית את מאגרי הנוזלים ברקמות .

ההשלכות הפסיכולוגיות של עיסוי זה מדהימות: מטופלים שחשו דכאון ודכדוך וטופלו בעיסוי חשו הקלה וקבלה עצמית ( 1974).

נדמה היה שהלחץ והשחרור הפיסי בעת הטיפול ( מהמטפל למטופל ) מאפשר שחרור רגשי מסוים , לעיתים המטופל לא יכל לתאר הייטב את התחושה שהוא חווה.

אז מהו אותו פקטור דינמי שמקשר בין לחץ פיסי ללחץ רגשי ?

היה זה נסיונה האישי של בויסן שהוביל אותה לבסוף לתשובה שנמצאה בהקשר לתיאוריה של פרויד לגבי הליבידו ( פרויד 1905). באותה תקופה היא הייתה נתונה תחת לחץ רב, לא רק פסיכולוגי אלא גם פיסי והוא הורגש בלשון ובהתנפחויות של הפה והפנים. בוייסן חזרה להיפגש לטיפול עם רקנס.

רקנס דובב אותה לדבר על מה שמטריד אותה , אך בהקשר לכך היא יכלה רק לחוש בקשרים הישנים בגיל הינקות המוקדמת ,הקדם מילולית לא הופיעו זיכרונות חדים וברורים. כאשר העומס אותו חשה גבר היא החליטה לצאת ליער שם חשה בנוח להתפרק ולצרוח. לשחרור הרגשי הזה התלוו התרחשויות דרמטיות .

הלחץ בפנים ובפה החל לדעוך ,במקומו הגיעה תחושת מתיקות ועונג שהציפה אותה מהפה דרך הגרון ולשאר חלקי הגוף. היא דמיינה עצמה כתינוקת מונקת. מאוחר יותר נזכרה שאמה נהגה להציק לה בכך ששלפה את הפטמה במהירות מפיה בעודה יונקת .

פסיכותרפיה במכללת רידמן לרפואה משלימה

חוויות עמוקות אלו הובילו את בוייסן לשאול את עצמה: האם השחרור הרגשי שהתלווה לצרחה החל לשחרר את הקיבעון האוראלי הליבידינאלי ( מלשון ליבידו) שמקורו בטראומה קדומה בינקות ? האם היה זה הליבידו עצמו שתקיעותו בראש גרמה ללחץ החזק שחשה ? האם הליבידו עצמו יכול להיות כוח שנע בגוף ?

בוייסן הניחה שהתחושות שחשה אכן נבעו כתוצאה מהתמוססות תקיעותו של הליבידו והתנועתיות שלו בסופו של דבר בכל הגוף. במילים אחרות, הזרימה הזו הייתה שחרור פיסי שהופיע כתוצאה משחרור התקיעות הליבידינאלית הפסיכולוגית.

בוייסן תיארה את תחושות השחרור והעונג העזות שחוותה בגוף כמגעם של גלי האוקיינוס ביקום ושיערה שאותה זרימת הליבידו חייבת להיות סוג מסוים של " כוח חיים" . לאחר מכן היא מצאה אישוש לגילוייה במספר כתבים של רייך שעדיין לא פורסמו אודות אנרגיית האורגון .
"ביו" (bio) משמעו חיים ודינמי (dynamic) משמעו כוח .

דרכה של הפסיכולוגיה הביודינמית התהוותה כתוצאה מהתנסויותיה הישירות והבנותיה של בוייסן אודות זרימת הליבידו בגוף.

בבסיס התיאוריה עומד הרעיון שכוח החיים (life force) נע בתוכנו כליבידו שזרימתו החופשית מענגת ביותר , אך חסימה בזרימה החופשית הזו גוררת סימפטומים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים. תכונות אלה של הליבידו הן תורשתיות במין האנושי ומשום כך פסיכותרפיה חייבת להיות גם חלק מתהליך ביולוגי.

בפיתוח התיאוריה שלה ,בוייסן התחשבה בתיאוריות של פרויד לגבי התפתחות הילד ,הדחקה רגשית ועידון ושילבה את אלה עם גילוייה לאור ניסיונה עם " אנרגיית כוח החיים" ( להל"ן :כוח החיים).

עפ"י התיאוריה הביודינמית הדחקת רגשות גוררת חסימה של הליבידו-כוח החיים שלנו. כאשר התוכן המודחק לא מודע אובד גם הקשר לכוח החיים. הכוח הדינמי הנובע כתוצאה מההדחקה לא מת אלא נשאר עם האדם גם באופן פיסי ושואף תמיד לעלות לפני השטח ולהתבהר.

המניע העוצמתי הזה שמושך את המודחק לפני השטח מכונה בשפת התיאוריה "הסחיפה הדינמית" (dynamic updrift) והוא למעשה הפן הגופני של אינסטינקט ההגשמה העצמית(self actualization) בתיאוריה של גולדשטיין .

תכליתה של התרפיה הביודינמית היא לעזור בחידוש התנועה החופשית של כוח החיים החסום בגוף ובנפש ולעזור לאדם לעבד ולהכיל את הצדדים המודחקים שבו ולהגיע למקום מודע יותר של אמת פנימית.

התיאוריה של בוייסן נתפסה כמהפכנית אפילו בקרב הסטודנטים הנורווגים שנדהמו מגילוייה. לכן ,לא הרבתה לדון בתיאוריה שלה עד למעברה ללונדון (1968) שם חשה בשחרור הרסנים החברתיים המסורתיים שהיו מקובלים אז בנורווגיה. בלונדון היא פתחה קליניקה פרטית וגם החלה בלימוד השיטה.

בשנת 1976 הוקםבאקטון פארק בלונדון המוסד הבינ"ל של גרדה בוייסן ( the gerda boyesen international institute) שסיפק הכשרה בטיפול הביודינמי ,וכ30 סטודנטים נרשמו מידי שנה למסלול לימודים שנמשך כשלוש שנים ויותר,כמו כן סדנאות קצרות היו פתוחות לקהל הרחב.

בארגון של בוייסן הועסקו תרפיסטים שהוכשרו במקום שהציעו מגוון טיפולים בינהם פסיכותרפיה ביודינמית ועיסוי פסיכופריסטלתי (psycho-peristaltic massage) לטיפול בכאבים ספציפיים כמו כאב גב תחתון. המטופלים טופלו בד"כ פעם בשבוע למשך מספר חודשים.

במרכז בוייסן טופלו מאות אנשים.חלקם הגיעו במצב אקוטי קשה וחלקם הגיעו כדי לפתח מודעות עצמית דרך אינטגרציה ביודינמית של שילוב העבודה הנפשית והגופנית.

עבודתה התפשטה במהרה מלונדון לשאר חלקי אירופה ואחרי 10 שנים למעלה מ-50 תכניות הכשרה למטפלים נפתחו בצרפת, גרמניה, הולנד ושוויץ. אנשים הגיעו מכל העולם כדי ללמוד את הגישה וכך הועבר הלפיד גם לאוסטרליה ,ברזיל וארה"ב.

יש המסווגים את הטיפול הביודינמי כטיפול רייכיאני ,אך למעשה הן התיאוריה והן שיטת הטיפול ייחודיות. התיאוריה הביודינמית מדגישה את חשיבות קיומו של מניע העונג שמשמש ככוח ריפוי פנימי . אף על פי הדמיון הרב בין רעיונות אלה לרעיונות המובאים בתיאוריה אודות האורוגון והביואנרגיה ,התיאוריה הביודינמית מדגישה את הקשרים פנימיים בין תהליכים וגטטיביים לבין תהליכים פסיכולוגיים. ובמיוחד את ההשפעה של תנועת המעיים הפריסטלטית ולחץ הנוזלים ברקמות על הרגשות.

התיאוריה הביודינמית הורחבה בין היתר ע"י חלק מבני משפחתה של גרדה בוייסן. אוה בוייסן התמחתה בצד האנרגטי בטיפול הגופני ובין היתר באמברולוגיה ,עיסוי הילות,קרקוע וטיפול פסיכו-אורגסטי.

מונה-ליסה בוייסן התמחתה באורגונומיה ובנתה תכנית טיפול עצמית בניתוב הגוף והנפש ולאחרונה יחסית היא מקדמת גישה הדוגלת בטיפול רגיש בפעוטות שאך נולדו.

פול בוייסן פיתח טכניקה המתקרבת לשיטה הפסיכואנליטית ,אך שילב אותה עם עבודת גוף.

מאמר זה מתייחס אך ורק לעקרונות התיאוריה ושיטת הטיפול של גרדה בוייסן.

הנחות תיאורטיות:

תפיסת הגישה הביודינמית את האדם

השקפת העולם הביודינמית מתייחסת לאדם כהוויה שבה הנפש ,הגוף והרוח ממוזגות יחדיו.בכל התנהגות באשר היא, כאשר אנו צורחים,רועדים,חוזים וחושבים אנו מבטאים את תנועת כוח החיים שבתוכנו, אך אנו בד"כ מרוחקים מאוד מכוח זה עצמו.

התיאוריה הביודינמית עונה על השאלה :איך אדם קשור לביטויו של כוח החיים שבתוכו ?

אישיות ראשונית ואישיות שניונית:

אנו מבדילים בין אישיות ראשונית ואישיות שניונית. אנשים התקועים באישיותם השניונית איבדו למעשה את הקשר עם כוח החיים שבתוכם ולמעשה מרומים לגבי זכות העונג המוענקת לכל אדם בעת היוולדו.

אנשים בעלי אישיות ראשונית פעילה חיים בהרמוניה עם כוח החיים ,אולם מרבית האנשים משלבים יחדיו צדדים מאישיותם הראשונית והשניונית ומטרת הטיפול היא להסיר את הגבלות האישיות השניונית ולעודד את התבטאות האישיות הראשונית המגשימה את טבענו הפנימי.

גרדה בוייסן כותבת: "לאישיות הראשונית יש חדוות חיים,ביטחון בסיסי ,יציבות ויושר...מתקיים עונג בעת עבודה ובעת מנוחה,אופוריה עדינה ותחושת התלהבות עדינה מלוות את החיים...היא או הוא מצויים בקשר עם היצרים הקדומים והפרימיטיביים שלהם,האינסטינקטים הראשוניים המשתלבים יחד לתכונות נעלות...

התחושה היא תחושת אחדות עם היקום ולא תחושת בדידות...אהבה טבעית לאנושות וזעם כלפי אלה הפוגעים באחרים...נולדנו עם הפוטנציאל לאושר פנימי,בטחון ותהייה.פוטנציאל זה עלול להיפגע אם נגביל אותו ונהיה רציונלים מידי .ע"י כך למעשה נמנע מעצמנו את הזכות לחיפוש עצמי."( בוייסן 1982)

מרגע הילדות, כאשר הסביבה מתייחסת לאדם בנוקשות ושוללת למעשה את טבעו הוא יפתח דפוס אישיות שניונית כדי להתגונן מהיצרים הפנימיים הסותרים את הכתבת הסביבה.האדם ידכא את אותם יצרים ויחסום את כוח החיים ואת הפוטנציאל הגלום בו.

איד(ID) ואגו(EGO)- יחסי הגומלין בין זרימה אנכית(VERTICAL FLOW) וזרימה אופקית (HORIZONTAL FLOW).

האישיות השניונית איבדה כבר את ההרמוניה הטבעית שבין האיד לאגו.התפיסה הביודינמית של האיד והאגו שונה מזו של פרויד שראה את האיד ככוח אנוכי,אנרכיסטי ואנטי-סוציאלי הנמצא בקונפליקט עם האגו ( פרויד 1905) .

התיאוריה הביודינמית מציעה מודל חדש להבנת האיד והאגו פונקציות של כוח החיים. אפשר להתייחס למודל האיד והאגו שיוצג מיד כמודל המתאר את יחסי הגומלין שבין זרימה אופקית לזרימה אנכית של כוח החיים באדם.

האיד-הרגשות הגולמיים ביותר נע בזרימה אנכית . האגו הוא פונקציה של שתי הזרימות : הזרימה האנכית ( מחשבה ,תפיסה) והזרימה האופקית( הוצאה לפועל וניתוב האנרגיה).

האגו מוציא לפועל את כוחו של האיד כאשר הוא נושא אותו באופן אופקי החוצה אל העולם לדוגמא דרך הזרועות וכפות הידיים ( תרשים 1) .האגו מנתב את הזרימה האנכית של האיד ע"י כוח אופקי נגדי של מערכת שרירי הגוף (תרשים 2) הפועלת כפי שרייך טען בפלחים ומקטעים אופקיים ( רייך 1950).

כוח האגו המונח המקובל בפסיכולוגיה המסורתית הוא האיזון בין שתי הזרימות. אנשים בעלי אגו חזק לומדים להתמודד היטב עם האיד: לכבדו ולשתף איתו פעולה ומתייחסים אליו כאל בן ברית ולא כאל אוייב.

מיזוגן של שלוש השכבות :הפסיכולוגית,השרירית והוגטטיבית.

רגשות הם ביטוייה של תנועת כוח החיים בגוף ובנפש .אנו מבדילים בין שלוש שכבות בתוכנו בהם זורם כוח החיים: השכבה הפסיכולוגית ,השכבה השרירית והשכבה הוגטטיבית.

השכבה הפסיכולוגית מתייחסת לקוגניציה ולרגש הנחוה בזיכרונות ,ברגשות,בתפיסה ובבחירות שלקחנו משמע: פונקציות מוחיות אלו ואחרות. השכבה השרירית מתייחסת לפעולות מוטוריות רצוניות .

השכבה הוגטטיבית מתייחסת לפונקציות הנשלטות ע"י מערכת העצבים הוגטטיבית משמע: פעולות החיים הבסיסיות כגון :מטבוליזם,עיכול,נשימה ומחזורי הנוזלים השולים בגוף.

אנו מבדילים בין שלוש שכבות אלו (המתקשרות לשלוש שכבות התאים בעובר) פשוט כתוצאה מצורך במודל עבודה מסויים .במציאות שכבות אלו ממוזגות זו בזו ואינן מופרדות ובאדם המאוזן הפעילות שלהן מתואמת.

כאשר אנשים מאבדים קשר עם כוח החיים שלהם ,הקשר בין המצב הנוכחי של הגוף והמצב הפסיכולוגי נחלש.עקב כך יכולות להופיע בעיות קואורדינציה וחוסר רגישות פיסית .

במצבי לחץ וחרדה תהליכי המעיים עצורים,הנשימה שטוחה ,אישוני העיניים מורחבים,הכתפיים מורמות ועלולה להתקבל האשליה שלמעשה המטופלים רגועים לחלוטין ( אך למעשה הם עצורים לחלוטין...),לכן בטיפול נדאג שכוח החיים יזרום בחופשיות בכל שלוש השכבות תוך כדי הקשבה ומודעות מצד המטופל.

התגברות ודעיכה במעגל הרגשי:

כאשר מישהו מכעיס אותנו נוכל בפירוש להרגיש את הכעס עולה בנו בעודנו מדמיינים כיצד נגיב (מישור פסיכולוגי) ,אולם לא תמיד נשים לב כיצד אנו מכווצים את האגרופים ולוחצים את השיניים בחוזקה(מישור שרירי).

קרוב לודאי שגם לא נבחין שכל המערכת הוגטטיבית שלנו פועלת בהתאם לגירוי הרגשי. הגישה הביודינמית רואה את כל אלו כשלב עלייה של כוח החיים במעגל הטבעי emotional vasomotor cycle.

כאשר התקרית הרגשית תמה אנו מתחיל שלב של דעיכה במעגל הרגשי.תחושת הכעס נחלשת ואנו מתחילים לפרש את כל מה שקרה (מישור פסיכולוגי) , האיברים המכווצים נרפים (מישור שרירי) והמטבוליזם ברקמות הגוף חוזר לאט לתפקד ( מישור וגטטיבי).

בשלב העלייה במעגל הרגשי אנו עוברים הפרעות קשות בעודנו מתכוננים להתמודדות עם העולם. בשלב הדעיכה אנו מרגיעים את ההפרעות השונות , מבהירים ומפנימים את הניסיון וחוזרים לאיזון.

הערוץ הרגשי - פסיכופריסטלטיקה (PSYCHO -PERISTALSIS)

כוחן של הרגשות (הטעינה) נולדת בתעלת העיכול שגרדה בוייסן מכנה הערוץ הרגשי או ערוץ האיד.

(emotional canal ,id canal) .אנו מבטאים את תחושותינו בחלקה העליון של התעלה הזו באמצעות הקול והפה ( ע" מילים ,חיוכים ועוויתות) , אז עפ"י בוייסן המעיים שהם החלק התחתון בתעלה "מעכלים" את המתח הרגשי העודף .

באמצעות פעולה זו הנקראת פסיכופריסטלטיקה (psycho-peristalsis) אנו מנקים את הגוף בסופו של דבר דרך הפרשת צואה האפקט הוגטטיבי האחרון של המתח.

החשיבות בהשלמת המעגל הרגשי

מתח הוא חלק מהחיים והוא מושרש ביחסי הגומלין הדינמיים שבין האדם לסביבתו ,אך כאשר המתח תם אנו חייבים להצליח להגיע לאיזון פנימי מסוים , הומאוסטזיס ע"י השלמת המעגל הרגשי בכל שלושת המישורים, אחרת תיווצר הפרעה כלשהי.

למשל,במישור הפסיכולוגי, אולי נתקשה לקבל את כעסינו על דבר מסוים ונתמלא ברגשות אשמה. במישור השרירי אולי לא נרפה מכיווצי השרירים,כך שיישאר עדיין כיווץ כלשהו, ובמישור הוגטטיבי יתכן ויישאר עדיין לחץ של נוזלים בתוך הרקמות שיכולים להשפיע באופן דרסטי על יציבותנו הפסיכית.

ניתוב עצמי (SELF-REGULATION )

רייך הדגיש את חשיבותה של אורגזמה טוטאלית בהחזרת האיזון הפנימי. הפסיכולוגיה הביו דינמית מדגישה את הקצב העדין של כוח החיים איך שעה אחר שעה יכולה להיווצר טעינה פסיכו-פריסטלטית של מתחים, ואיך זרימת העונג של כוח החיים שלנו מגיעה להרמוניה.

כאשר יש לנו את הקיבולת להשלים את המעגל הריגשי כוח החיים יכול לזרום דרכנו דרך כל מישורי הקיום שלנו הפסיכולוגי,השרירי והוגטטיבי, וכמובן לספק ,לחזק ולענג אותנו. המבט הביודינמי על בריאות האדם מדגיש חיות רבה,עונג וביטחון עצמי.

בריאות עצמאית:

ככל שנהיה בקשר עם כוח החיים המענג שבתוכנו , כך נהייה פחות תלויים בדברים שבסביבה שאמורים לגרום לנו לתחושה נעימה.עי" כך אנו יכולים פחות להתמקד בסביבה ויותר לכוון את החיים שלנו לכיוון של הגשמה עצמית. אנשים בריאים יכולים להגיב בקלות ובחופשיות לסביבה וגם למצוא שלווה ורוגע בתוכם בהיותם לבד.

איזון אופקי ואנכי:

כפי שנוכחנו ,בריאות פסיכולוגית תלויה בחוזקו של כוח החיים הן בציר האנכי והן בציר האופקי כך ששניהם מאוזנים. כשהאיזון מושג נעלם הפחד לחוש רגשות עוצמתיים כגון תשוקה כשאוהבים , ריגוש בעת גילוי מרעיש , העוצמה שבזעם ואפילו את הצדדים ה"אפלים" של הנפש.

אין זה מרתיע את האדם המאוזן לחוות רגש קיצוני משום שהוא רכש את היכולת לאזן את עצמו בדיוק כפי שמטוטלת תחזור תמיד למרכז כשנרפה ממנה. אנשים אלו משלימים את המעגל הרגשי שלהם היטב ומשיגים איזון פנימי.

עודף על הציר האופקי "איזון נוירוטי ":

אנו מבדילים בין איזון דינמי לבין איזון נוירוטי. אנשים בעלי איזון נוירוטי טוענים ששום דבר לא מרגש אותם ולא יכול לרגש אותם.במבט ביודינמי אנשים אלו מוגבלים מאוד בהתנסויות שלהם וזהו פן התנהגותי של האישיות השניונית : שליטה נוקשה על הבעת רגשות על חשבון העושר הפנימי ואיבוד הקשר עם כוח החיים.איזון נוירוטי מתרחש כאשר הציר האופקי פעיל יותר מהציר האנכי ומוגדר כהפרעה פסיכולוגית.

עודף בציר האנכי:

חוסר האיזון הנגדי לזה שתואר לעי"ל מתרחש כאשר הציר האנכי בולט יותר מאשר הציר האופקי.חוסר איזון זה מפורש בפסיכולוגיה הקונונציונלית כהפרעה או פתולוגיה.אנשים אלו לוקים ביכולת של האגו לנתב את כוח האיד באופן יעיל ונדהמים מפרצי הרגשות העזים והמהירים שהם חווים.

חוסר איזון זה יכול להיות מלווה גם בחוסר ארגון מחשבתי,אי סדר רגשי והתנהגות מוזרה. עפ"י הגישה הביודינמית אלה סימפטומים של מתח עודף.

הופעת סימפטומי לחץ כתוצאה מהפרעה בזרימה:

סימפטומים רבים ,פסיכולוגים (כגון חרדה כרונית) ופיסיים (כגון כאבי ראש) הם השלכות ישירות של לחץ. לחץ זה מופיע כאשר כוח החיים לא משלים את התנועה שלו בכל שלושת המישורים של המעגל הרגשי, זאת כתוצאה מהפרעה כלשהי במסלול המובילה להצטברות עודפת ברקמות הגוף.

בוייסן טוענת שהקיבעון האנאלי הקומפולסיבי מוביל לעצירות במחזוריותו של כוח החיים(ליבידו) באיזור האנאלי-סרקאלי. כאשר העצירות הזו תשוחרר ע"י עיסוי של הסקרום סימפטומים פיסיים כמו עצירות (בהפרשת צואה) ועקצוצים יעלמו יחד עם הסימפטומים הפסיכולוגיים (כמו התנהגויות קומפולסיביות שונות).

זרימה לא יעילה:

כאשר הזרימה בציר האנכי והאופקי חלשה מידי אנשים יסבלו מאפטיה,עצלנות,כניעות וחוסר אסרטיביות. כאשר הזרימה חסומה אצל ילדים, הם לא יצליחו לממש לגמרי את הפוטנציאל ההתפתחותי המלא שלהם,לדוגמא, ילדים שלעיתים קרובות נענשים כאשר "הם רוצים לעשות דברים לבד" אינם מפתחים כושר הבחנה טוב : ניסיונותיהם לבטא בחירות והעדפות מדוכאים ע"י ההורים והסביבה, מייאשים אותם וגורמים להם להפסיק לנסות.

הנצחת ההפרעה הפסיכולוגית:

הגישה הביודינמית חופפת לפסיכואנליזה בהתייחסותה להשפעה הניכרת של הטראומה על ההתפתחות הפסיכולוגית, במיוחד בקרב ילדים. בנוסף לכך הגישה הביודינמית מייחסת לאווירה (atmosphere) שבה אנו חיים אפילו יותר חשיבות מאשר לאירועי טראומה ישנים.

היכולת להחלים מטראומה:

כאשר אנו נתונים באווירה של ביטחון ואמון אנו יכולים להחלים מטראומה חמורה-תודות לכוחות הריפוי של המעגל הרגשי.לדוגמא, יילוד שסיים זה עתה האבקות קשה מנשוא בדרכו בתעלת הרחם יחלים לחלוטין מהטראומה אם ינוח ויתאושש על גוף האם.

ילד שחווה אירוע אלים מצד ההורים יכול להחלים לגמרי מהטראומה כל עוד הוא יודע שהאירוע לא שינה את אהבת הוריו כלפיו במקרים כמו אלו לא ניכר שום סימן טראומטי בגוף.

ללא אווירת הביטחון הזו המעגל לא יכול להסגר והילד נמצא במצב דריכות תמידי שפוגע גם בהתנסויות רגשיות אחרות.

ככל שהאירוע הטראומטי יותר קדום כך הוא יכול להיות יותר הרסני להתפתחות, לכן כל כך הרבה הפרעות התנהגותיות מקורן בינקות ובילדות.ההורים, שלאור דמותם ילדיהם מתפתחים הם הדמויות הראשונות שמסמלות את החברה ומלמדות אודותיה.

האווירה הגורמת להופעת האישיות הראשונית:

ילדים מלאים ברעננות,סקרנות,רעשנות וברגעי תסכול-זעם.כאשר הורים יכולים להכיל את חיותם של ילדיהם,להקשיב להם,להגיב אליהם ותוך כדי כך לספק גבולות ברורים ילדיהם ירגישו מוכרים ומקובלים.

רק אז יכול להיווצר איזון בין החיים שמסביבם לבין החיים שבתוכם. אז יתקיים איזון בין תמיכה ואיתגור ,מרחב וביטחון ותחושתם הפנימית היא תחושת זכות מלאה לחיות ,תחושה שתוביל אותם בהמשך הדרך לכוון ולנתב את כוח החיים ללא כל צורך להקשיח ולשריין אותו.

האווירה המובילה להיווצרות האישיות השניונית:

אנו יכולים לחלות רק מעצם דיכוי השמחה" אומרת בוייסן.אם מה שילד שומע זה רק :"שב בשקט","אל תפריע",תזדרז","לא ככה" הוא יתחיל לחוש אשמה על כך שמשהו פנימי בתוכו פועל מאוד שלא כשורה.

תחושה שתוביל להקשחה הדרגתית של הדחפים הטבעיים והרגשות הפרעה במחזוריות המעגל הרגשי והתפשרותה של האישיות הראשונית. טראומה אינה חייבת להופיע בקרב ילדים אלו ,אך כל אווירת הילדות שבה הם גדלים מאיימת על המשך התפתחותם.

תקופת גיל-ההתבגרות קריטית.כאשר ביטויים העצמי של המתבגרים אינו תואם את הדמות נשיתגברית הראויה בעיני הוריהם הם ימרדו בהורים במאמץ נפרד לאשר את אישיותם הראשונית.מתבגרים אחרים יקריבו עצמם כדי להתקבל אצל הוריהם ,הם יפתחו מערכת שרירים חלשה,חיוכם יראה מאולץ,הם יראו ישנוניים ומדוכאים.

מתבגרים אחרים ,מתוך אסטרטגיה של התנהגות פסיבית ( לא מודעת כמובן)יהפכו לפלגמאטיים ובמקרים קיצוניים לקטטוניים .

ההשתריינות : האישיות השניונית מתקבעת

ככל שאנו מתבגרים יותר דפוסים חברתיים נכפים עלינו."בנים לא בוכים!" ,"בנות לא לצעוק!" אנו בולעים יותר ויותר תסכול וסופגים יותר חוסר נחת תוך כדי החצנת פנים של "הכל בסדר"-פניה של האישיות השניונית.

בכך אנו משבשים את התפקוד הגופני.אם תירצו שאיש לא יידע עד כמה מתרגשים ,כועסים או אומללים אתם ,לא תראו כל סימן למצוקה,אפילו לא אנקה חלושה-אז בקושי תוכלו לנשוף אויר החוצה.

כשתפחדו לתת לתחושות שונות להציף אתכם ולרגש אתכם בקושי תוכלו לשאוף אויר פנימה.כך אנו מפריעים לתגובות הטבעיות של הסרעפת השריר המרכזי המאפשר את הנשימה.

אכן,בכל פעם שאנו לא מסיימים מעגל רגשי שובל של מתח נשאר הן במישור הפסיכולוגי והן במישור הגופני.התנוחה שאנו מעוותים אותה תקשיח ותיהפך ל"שריון שרירי"(muscle armour) .המעיים בהדרגה יאבדו מרגישותם להגיב ללחץ עדין שאמור להפעיל את התנועה הפסיכו-פריסטלטית ואנו מפתחים "שריון של הקרביים" (visceral armour) .עם ההשתריינות מופחתת היכולת לעכל את מתחי החיים .אנו סובלים ממתח מצטבר ,ומוסיפים עוד שכבת שריון בתגובה ובכך הדפוסים משתרשים עוד ועוד.

החברה כמקור מחזק של האיזון הנוירוטי:

המתח הנוצר בגוף מגיע ממקורות פנימיים כפי שראינו ,אך גם ממקורות חיצוניים.תרבותנו מושתתת על הישגיות כלפי חוץ והגיון מסוים :"לא לתת ללב לגבור על הראש","צריך להסתדר בעולם","כסף זה כוח".

כבר בתור ילדים אנו למדים לא להתייחס לתחושות שלנו ולניסיוננו האישי.ככל שנגיב יותר לדפוסי הנורמות החברתיות ,כך תתקבע יותר האישיות השניונית.אנו נוטשים את טבענו האמיתי ומתכחשים לצרכיו,אפילו לצורך בסיסי ופשוט לסיפוק ,כמו מנוחה.

האני- העליון(super-ego ) מניע אותנו קדימה, הדאגה לעצמי וסיפוק הצרכים נראים כאקטים אנוכיים ומיותרים.אנשים רבים חוששים מהתענגות יותר מאשר מכאב ומלווים בתחושה כללית ש "לא מגיע לי להנות". היכולת לניתוב עצמי אובדת ומגיעות במקומה מופרעויות כרוניות שונות.ברקמות הגוף מתרחש קונפליקט בין מה שנתנו לעצמנו להפוך(אישיות שניונית) לבין מניעי הפנימיות שלנו (אישיות ראשונית).

אלו שאיבדו את הקשר לכוח החיים שבתוכם והזדהו עם האישיות השניונית מקבלים ברוב הפעמים הכרה חברתית ,אך אישורים חברתיים מעין אלו גם מנציחים את חוסר האיזון בו הכוח האופקי גובר על הכוח האנכי ,וגם נוטים לגרום לתגובה שלילית הפוכה בה הכוח האנכי לא מלווה בניתוב הולם של הכוח האופקי.

הסביבה אינה רואה בעין יפה עודף על הציר האנכי:

התנהגותם של אנשים המושפעים במיוחד מהזרימה האנכית מלווה פעמים רבות בהתפרצויות עזות והתנהגות חסרת סדר וארגון .החוסר בכוח אופקי אינו מאפשר להם להתנהג באופן שהעולם המודרני נוטה לקבל.אנשים בעלי שליטה עצמית גבוהה נוטים להתייחס להתנהגויות אלה כסוטות וחריגות ובמקום לגלות אמפטיה לאנשים סובלים שקשה להם להביע את עצמם הם מבריחים אותם מהחברה .

יישום התרפיה

בטחו בכוח החיים

בשורש הטיפול הביודינמי עומד הביטחון שלנו בכוח החיים וכיבוד הפוטנציאל הקיים שלו בכל אדם. אנו עוקבים אחר תנועת כוח החיים כמו מתוך תוכנית שהוכנה בקפידה.זהו" עקרון המוכנות בשלות" (ripeness principle) ככל שהרגשות והקונפליקטים טמונים עמוק יותר ומודחקים יותר ,כך גוברת עוצמתו של כוח החיים להשלים את המעגל.

הסחיפה הדינמית כלפי מעלה ((dynamic updriftשל כוח החיים המודחק היא מושא הטיפול שלנו.אנו (המטפלים) צופים בתנועה הקטנה ביותר המגיעה מהמישור הראשוני ,אנו מרחיבים אותה ומבליטים אותה עד שלבסוף היא עולה כלפי מעלה ,אל יעדה ולעיתים מלווה במלל.

בעוד רגרסיות שונות וקתרסיס יכולים להתרחש, אל לנו לפרש תופעות אלו כסימני הבראה.הגישה הביודינמית מתייחסת להבראה כאשר המעגל נשלם ,ומודגשים במיוחד שלבי האיזון לאחר שהשצף של כוח החיים העצור נמס וזרם בחופשיות לאורך הגוף ,והמטופל עיכל והפנים את החוויה.

שילוב: האישיות המוסרית ( ETHICAL PERSONALITY)

אנו מכוונים לשלב את זרימת כוח החיים בכל שלושת הרמות הפסיכולוגית,השרירית והוגטטיבית ,כך שאלה יזינו אחת את השניה.אנו מכוונים ליצירת הרמוניה ביו האני (ego) לבין הסתמי (id) ואף בין ההמיספרה השמאלית (התנהגויות זכריות) לימנית( התנהגויות נקביות),אנו מכוונים גם לשלב יחדיו את טבענו החייתי וטבענו המחושב וה"גבוה".

גרדה בוייסן מדברת על האינדוידואל המפותח לגמרי כאינדוידואל בעל אישיות מוסרית ( בהמשך לתפיסתו של רייך אודות הדפוס הגניטלי genital character) . האישיות המוסרית נמצאת בקשר עם כוח החיים שזורם בה :במקום להיות כבול להכתבותיהם של רצונות בלתי מלוכדים האדם בעל האישיות המוסרית חי בהרמוניה עם הערכים האוניברסליים.

טכניקות טיפוליות :

כל התרפיות הביודינמיות משלבות יחדיו ( במידה זו או אחרת) גוף ומחשבה.

אנו נכלול את טכניקות הטיפול בשלוש קטגוריות:

1)עיסוי ביודינמי (biodynamic massage) :שיטות עיסוי שונות המכוונות למטרות טיפוליות ספציפיות כגון: שחרור חומרים מודחקים וחיזוק הגוף והחיות במטופל וקירובו להרמוניה.

2)וגטותרפיה ביודינמית(biodynamic vegetotherapy ) :כאן אנו נעודד את המטופל לחקור את תחושות גופו וצרכיו על מנת להעלות לפני השטח חומרים מהלא-מודע.

3)פסיכותרפיה אורגאנית (organic psychotherapy) :עבודה מילולית שמושרשת בתהליכים הדינמיים של הגוף.

בחירת הטכניקה לטיפול תלויה באיזון שבו המטופל שרוי וגם במודעות האישית שלו.לדוגמא, באנשים מסוימים השריון השרירי כה קשיח עד כדי הגבלת הרגישות והפרעה מהותית לזרימת כוח החיים.אנשים אלה אינם מסוגלים לחוש תחושות פנימיות ואינם בשלים לוגטותרפיה ביודינמית או לפסיכותרפיה אורגאנית.

אתם נתחיל בהפרעת האיזון הנוירוטי ע"י שימוש בתרגילים פרובוקטיביים או באופנים מסוימים של עיסוי כדי לשחרר את הכוח הרב של הציר האופקי.

1-עיסוי ביודינמי

א)עיסוי על- מנת להמיס את השריון השרירי : אנו מטפלים שבוע אחר שבוע ,למשך תקופה של מספר חודשים תוך כדי עיסוי עמוק ושיטתי על-מנת לרכך את השריון השרירי.

בהתחלה הגוף יחוש אולי כמו בטון תחת ידינו ,אך לאט הקשיחות תפחת ונוכל לשנות את הדפוס השרירי.לא כל השרירים יתרככו באותו היחס.שריר אחד יכול להתארך והשני להתקצר ההסתגלות למצב החדש רציפה.

ככל שהמטופל מתקדם בתהליך יותר נוזלים מגיעים לרקמות והשרירים הופכים להיות עדינים יותר.זה סימן לכך שהתנועה הדינמית הרגשית מתקרבת לפני השטח.

כל מתח שרירי הגוף קשור להפרעה בדפוסי הנשימה .כשנעבוד על השרירים נתאים את קצב המגע שלנו במטרה לעודד נשימה רגשית וספונטנית. שיטה זו פרובוקטיבית ביותר: אנו מגרים תקופות ישנות ומעגלים רגשיים שלא נשלמו וע"י כך התהליך הדינמי של ההמסה יפעפע בקרב המטופל.

ב)עיסוי בכדי לעודד זרימה כלפי מטה :לעיתים מטרת הטיפול הפוכה: לשמר את האיזון בקרב המטופל ע"י עידוד זרימת כוח-החיים כלפי מטה.

כשהמטופל נסער באופן מוגזם או מבולבל אפשר לנקוט בשיטת פיזור אנרגיה תוך שימוש בסדרה של מתקפות (strokes) ,חלקן חזקות וחלקן חלשות יותר. על ידי כך אנו מאלצים את כוח החיים במטופל לזרום במורד הגוף מהראש כלפי כפות הרגליים וכמו כן מהעצמות דרך השרירים והגידים אל פני העור, זרימה שאמורה להתרחש אצל האדם הבריא.

ישנן פעמים שכלל לא ניצור מגע עם פני הגוף לוויסות כוח החיים אלא נעבוד ישירות עם ההילה של המטופל.

קולות פסיכו-פריסטלתיים :( psycho-peristaltic sounds) :תוך כדי העבודה אנו נקשיב באמצעות סטטוסקופ לתנועות הביטניות המסוימות במטופל שמגיב למגע ידינו (ואכן,עיסוי פסיכו פריסטלתי נחשב לגולת הכותרת של הטיפול הביו-דינמי)

הקולות הפסיכו-פריסטלתיים מגוונים עד מאוד .קולות של נקישות יבשות מסמנים לנו שאנו מרככים שכבות בשריון השרירי הכרוני. קולות שנשמעים כמו רעם מסמנים שאנו מזרימים נוזלים עודפים אל מחוץ לרקמות. קולות עדינים ונמשכים(כמו פכפוכו של פלג מים) מצביעים על זרימה הרמונית של כוח החיים.

ככל שהקול יותר מימי ,כך כוח החיים המנותב יותר מפותח ובשל.

ככל שהקול יותר יבש,כך מוסתר וקבור כוח החיים של המטופל.

שפת הקולות הזו אומרת לנו שנייה אחר שנייה איזה אפקט מקבלת העבודה שלנו עם המטופל ומנחה את ידינו בצורה יעילה ביותר בגישתנו אל המטופל.

ג)עיסוי להעמקת מודעותו העצמית של המטופל: דרך העיסוי הביודינמי המטופל מסוגל לרכוש את היכולת לחוש את תכניו הפנימיים.דפוס הנשימה הגלית מצביע על השתחררות רגשית שחלה במטופל.תכלית הטיפול היא לסייע לסרעפת להפוך לגמישה ומגיבה כך שהנשימה תופיע בצורה ספונטנית וגלית.בסופו של דבר המטופל מתוודע לתנועות הפנימיות בגופו ולאותו אוקיינוס פנימי קוסמי שאליו הוא שייך.

בתחילה התהליך מודע רק במקצתו ,אך בהדרגה החושים הוגטטיביים (אותן תחושות בטן) מתחדדים יותר ויותר .התחושה המתהווה היא תחושת עושר פנימי על קיומה של זרימה ליבידינאלית חופשית ובריאה.

תוך כדי העיסוי אנו "מדברים" אל שכבה עמוקה ולא מודעת במטופל. אותו "דיבור" ממשיך להשפיע זמן רב גם אחרי הפגישה ומהדהד בתחומים רבים בחיי המטופל ,גם בחלומותיו. עיסוי ביודינמי אינו רק עבודה עם הגוף,הטיפול מדבר עם צדדים רבים באדם ומזמין שינוי מעמיק.

2-וגטותרפיה ביודינמית

וגטותרפיה ביודינמית נחשבת לטכניקת אסוציאציות חופשיות דרך הגוף. טכניקה זו במיוחד עוזרת בחשיפת תכנים פיזיולוגיים של הזרימה הדינמית ובהעמקת המודעות האישית לתחושות ולרגשות.

אנו מבקשים מהמטופל לשכב ולעצום עיניים,לקבל לאט תחושה של הגוף ולנשום. טון דיבורו הקבוע והמרגיע של המטפל עוזר למטופל לשקוע מתחת להגנות הגופניות שלו ולבוא במגע עם תכנים עמוקים. אנו מזמינים את המטופל להגיב לכל תחושה שעולה בו באופן ספונטני וללא כל שיקולים הגיוניים.

כשהמטופל נרגע ושוקע עמוק יותר אנו יכולים להבחין לעיתים ברטט באזור הסרעפת.רטט זה מרמז לנו על שחרור של הגנות ועל טעינה וגטטיבית. בהמשך ,יתכן ונבחין בתנועות קלות באצבעות הידיים.

כאשר הלחץ של כוח החיים גובר נבקש מהמטופל לחוש איזה תנועה הוא רוצה לבצע וננסה להגדיל אותה.בשלב זה המטופל בד"כ לא יבחין בשינוי רגשי משמעותי תוך כדי התנועה. אנו ניתן לתנועה לגדול ובשלב זה עדיין לא נחפש שם או הגדרה לתנועה.

התנועה המתעצמת עשויה להשתלב עם תגובה רגשית מסוימת בולטת כגון חבטות כעס. במקרים רבים אפילו כעת למטופל לא יהיה מושג מדוע הוא חובט באובייקט כלשהו ( נניח במיטה). בשלבים מוקדמים בטיפול ,מתוך כוונה תחילה לא נעסוק באגו של המטופל ( באני שלו) משום שהשימוש ברציונליזציה מצדו עלול לחסום או להגביל את כוח החיים המתחדש בתוכו.

כאשר ביטויי כעס בולטים יותר ויותר בפניו של המטופל ובשאר חלקי גופו אנו יכולים להזמין אותו לשחרר קול או מילה שעולה בדעתו. להפתעתו הרבה של המטופל יתכן וימצא עצמו צועק :"אני שונא אותך".

בהמשך שכשנבחין בעלייה של תסריטים ישנים מעברו של המטופל נוכל לשאול : איך אתה מרגיש? מה קורה ? על מי אתה צועק ? המטופל המצוי ברגרסיה זמנית מחייה את הרגע שאולי טיפוסי לילדותו והתרחש אז כשהמעגל הרגשי שלו הופרע באפן דרמטי (אולי כאשר אביו הכה אותו מבלי לתת לו הזדמנות להסביר את עצמו) .

כעת נעודד את המטופל להשלים את המעגל הישן הזה :ע"י ביטוי פיסי של הכעס וביטוי מילולי שנמנע ממנו בעבר ומאז ועד היום נשאר בגדר טאבו.

תמיכתו של המטפל מאפשרת למטופל להתגבר על תחושת האשמה שלו. מאמצים אלה מובילים לסיפוק עמוק כאשר המטופל מבין את הקשר בקונפליקט העמוק בין הכעס שלו לבין חולשתו. כאשר הכעס מבוטא עד תום ,התנועה הפסיכו-פריסטלטית משלימה את השלבים האחרונים של המעגל הרגשי .

מטרתה של פגישה טיפולית מעין זו אינה האמונה שהקונפליקט הישן הגיע ל"סוף טוב",אלא ההכרה והקבלה של רגשות ודחפים שהתרחשו בעבר והיום סוף סוף כוח החיים המשלים את המעגל מצליח לזרום דרך השרירים בדפוס חדש נמרץ והחלטי.

3 פסיכותרפיה אורגאנית

אנו יכולים להשתמש בפסיכותרפיה אורגאנית עם מטופל שכבר פתוח מאוד ומודע לכוח החיים שלו ולא זקוק לשימוש בטכניקה פיסית או כאשר הזרימה הדינאמית חזקה מאוד ואנו מעונינים להגביר את הטעינה הוגטטיבית.

כשהוא נינוח בכיסא המטופל חושף כל מה שעולה בדעתו ,מהרהר בקשיים העכשוויים או באירועים ישנים. המטופל אינו "רק מדבר".

עצם הביטוי המילולי מרגש וחשוב לתהליך המודע. אנו נותנים למטופל את " כל הזמן שבעולם " לבטא את עצמו ללא הפרעות או הערות ומידי פעם נביע מילה בודדת שתעודד את שטף הדיבור.בינתיים נצפה בשינויים פיסיים ומיניאטוריים אצל המטופל: קצב נשימתו ושינויים בקולו.

אם נראה שלא חל שינוי כלשהו בקרבו ובעודו מדבר הוא משתמש לרוב בהכללות שמאפשרות לו ניתוק ,נבקש ממנו לעצור לרגע ולהתבונן באופן ישיבתו ובאופן נשימתו .בדרך זו נעזור למטופל לחזור ולהתחבר לתנועה שבאמת מתרחשת בו.

פגישות רבות מעין אלה מסתיימות כאשר המטופל מוצא משפט פשוט שממסגר את מהות הפגישה.

ברמה המודעת, כשהמעגל הרגשי הגיע בשלב זה לשלמות נשמע בד"כ קולות של הרפיה שמלווים לעיתים תכופות בקולות פכפוך מהבטן כאשר ברמה הוגטטיבית הושלמה הפריקה הפסיכו-פריסטלטית הפסיכותרפיה הייתה תהליך אורגאני של שינוי.

תחום עבודתה של התרפיה הביודינמית

אפשר להשתמש בתרפיה הביודינמית במספר מישורים:

טיפול קצר טווח יכול לשחרר סימפטומים פסיכוסומטיים עיקשים כגון: הפרעות במערכת העיכול וכאבי ראש .טיפול כזה יכול לגרום להשגת בהירות פנימית ותחושת נחת כתוצאה מהרמוניזציה של התהליכים הוגטטיביים.

לטווח הארוך הטיפול הביודינמי הוא מעין מסע חקירה עצמית שתכליתו לחשוף אמיתות פנימיות ולהפנימן.

בין אם אנו עובדים עם מטופל לאורך תקופה של שנים ובין אם הטיפול נמשך מספר פגישות תמיד ננסה לחזק את היכולת לניתוב עצמי ולקדם את ההרמוניה עם כוח החיים שבמטופל-זוהי בריאותו העצמית.

עונג

התרפיה הביודינמית עובדת עם העונג הבסיסי הקיומי. עונג הוא כוח עם נטייה טבעית להתרחב ולרפא .בצמתים רבים בעבודתנו נזמין את המטופל פשוט לראות מה מרגיש לו טוב ברגע הספציפי ממש או לחקור את העונג שלו בתנועה מסוימת.

נוכל להציע למטופל לבדוק את העונג בביצוע מספר תנועות פשוטות (בדומה לתרגילי האורגונומיה של רייך) שעוזרות בהזרמת כוח החיים בגוף דרך תנודות כה דקות שבקושי ניתן להבחין בהן , אך הן מענגות ביותר.זהו למעשה כוח הריפוי הפיסי של הליבידו,הוא כוח החיים.

ההזמנה לריפוי ,קבלת סגנונו של המטפל

איכותה של נוכחותנו התרפואיטית חשובה במיוחד.רק כאשר נהיה בקשר עמוק עם כוח החיים שבתוכנו נוכל לעזור לאחרים להגיע לקשר שכזה. שימוש מכניסטי ותיאורטי בלבד אינו יכול להיות יעיל.

בעבודתנו ניטה להזמין ולעודד את המטופל ונמנע מביקורת ואבחון. זה לא מענייננו לשפר את האישיות השניונית או את הגנות האני,אלא להיפך,נשאף לחתור מתחת לדפוס השניוני ולהגיע לעמקי הלא-מודע ולחדש את הקשר עם כוח החיים על מנת שהמעגל הרגשי שהופרע בעבר יוכל להסתיים.

זמן הוא גורם מפתח.זמן בכדי לחוש בטוח,זמן לבדיקה עצמית,זמן לעקוב אחר הקצב הפנימי,זמן כדי שגירויים מהטיפול יחדרו פנימה ,זמן בכדי שהאישיות הראשונית תעלה ותביע.

הכרה עצמית

יתכן והמטופל שמר את דחפיו הראשוניים קבורים זמן כה רב,כך שכאשר הם עולים הוא אינו מצליח להכיר בהם כלל או אפילו מפחד ומתנגד אליהם. עלינו ללמדו מחדש להבחין בהתרחשויות המשמעותיות והמרתקות שחלות בו.

התלהבותנו האמיתית וסקרנותנו מהשינויים הקלים שאנו רואים במטופל משבוע לשבוע יעודדו אותו גם כן להתעניין יותר ויותר בפנימיותו ולהכיר בתנועות כוח החיים.

נשתדל לחסוך מהמטופל את הפירוש האישי שלנו לתהליך שלו.הערך האמיתי של הטיפול הוא התחושה של המטופל והפירוש שלו למתרחש בתוכו. התרפיה הביודינמית היא תהליך עמוק של הכרה עצמית.

כאשר הנגישות לכוח החיים מורגשת יותר קיימת אצל אנשים מין נטייה ספונטנית לממדים רוחניים. התרפיה הביודינמית מעניקה תמיכה ואישור לתהליכים רבים , אך אינה עוסקת בתורת הנסתר וזאת על-מנת שאנשים יפתחו הבנה אישית על בסיס התנסותם הישירה בלבד באשר היא.

התנגדות

אנו מכירים במאבק הטבעי שמתעורר בין כוח ההתרחבות הראשוני שהביא למעשה את האדם לטיפול ,לבין כל ההתכווצויות והפחדים מפני קריסה (שיחולו כביכול בעקבות שינויים בדפוס) , כך שתוך כדי שאנו קוראים לאישיות הראשונית לעלות אנו מנסים במקביל להמיס כל מכשול שעולה בדרך.

תוך שימוש במגוון רחב של טכניקות שברשותנו נמצא את עצמנו לעיתים קרובות תקועים במבוי סתום.

אנו יכולים לנסות ולהמיס את ההתנגדות של המטופל ,אך להיאבק אתה זו תהיה טעות גדולה. לעיתים אנו נעודד את המטופל להביט בצד שבתוכו שפשוט אומר :"לא !" .מציאת הנקודה בה המטופל מביע את כל עוצמתו מול אדם אחר יכולה להיות בהחלט נקודת המפנה בה הוא יחוש פשוט את עונג הקיום המצוי בתוכו.

הרמוניזציה והחלמה

שינויים מבניים באישיות בעקבות הטיפול יכולים להתלוות עם משברי החלמה (healing crisis) .ככל שכוח החיים מגיע לרמות מודעות יותר גבוהות ,כך הלחץ יהיה חזק יותר.

כגודל הלחץ כך גודל הסימפטום והפרדוקס כאן הוא שגם פוטנציאל ההחלמה גדל.בזמן מסוים שכזה אדם יכול להראות כמופרע בעיני המטפל הקונוונציונאלי בעוד שהגישה הביודינמית מתייחסת לשלב בתור משבר החלמה זמני. עוצמת הסימפטום לפעמים היא הסימן לכך שהאדם מתקרב לנקודת החלמה פסיכולוגית. הקונפליקט הקבור בשל כעת לפתרון ולעלייה למודעות.

טכניקות ביודינמיות להרמוניזציה מאפשרות לנו להקטין את הכאב שיכול להתרחש בעקבות התהליך .

הן מאפשרות גם לגרות ולמוסס שוב ושוב עד שהנוירוזה מתבהרת ומתפנה.

את מקומה של ההתפרצות והסערה הרגשית תתפוש הרמוניה כאשר הזרימה הדינאמית משוחררת לראשונה ומעובדת.

לקראת סוף הפגישה נשאיר למטופל זמן למנוחה.

במשך דקות חשובות אלה תהליך ההחלמה והאינטגרציה חודר מהרמה הוגטטיבית אל המודעות וכך גם במשך הימים שלאחר הפגישה.

הביטחון במעגל

בעודנו רוכשים את תחושת המעגל הרגשי אנו למדים לבטוח בו.כאשר אנו מוצאים שאנו יכולים לחיות דרך כאב ולהשיג עונג שוב, אנו פוחדים פחות כאשר עולים רגשות עוצמתיים.

אנו רוכשים תחושת ביטחון בסיסית ומעיזים לפתוח את עצמנו לזרימת כוח החיים.אנו לא מרגישים כבר כקורבנות של עצמנו או של נסיבות כלשהן.אפילו דברים קטנים משמחים אותנו ,אנו מתחילים לראות בבהירות דברים שונים והעולם נראה לנו עמוק יותר ויותר.חדווה אהבה ורוח מתגלים לנו שוב כאוצרות פנימיותנו.

המקרה המתואר להל"ן עוסק באשה שטופלה במשך שבעה חודשים ומראה באיזה אופן התרפיה הביודינמית מסוגלת לעזור לאדם השרוי באיזון נוירוטי להיפתח לתהליך רגשי ולגלות את כוחו הפנימי.

תאור מקרה (case study)

בטי,בת 43 הגיעה לטיפול בעיסוי ביודינמי בתור "המפלט האחרון" בכדי להקל על כאבי ראש חוזרים ונשנים שרופאה לא הצליח למצוא להם גורמים פיסיולוגים כלשהם.בטי מתייחסת לחייה כמספקים ביותר .היא חשה בנוח בנישואיה הטובים לאיש עסקים מצליח.שני בניה(מנישואים קודמים) לומדים באוניברסיטה .לפני חמש שנים בטי עברה כריתת רחם לאחר שתי הפלות והריון חוץ-רחמי ,אך כיום לדבריה היא "אחרי כל זה"... היא לעולם לא ראתה את עצמה כאדם שזקוק לפסיכותרפיה ,אך חבר הציע לה לנסות טיפול ביודינמי שעשוי לעזור לכאבי הראש והיא הסכימה לנסות.

זיכרונות מוקדמים: אין זו הפתעה עבור המטפלת של בטי למצוא את צווארה,כתפיה וגבה העליון קשים כמו עץ ואת שרירי יד ימין העליונים נפוחים במידת מה.

כאשר המטפלת עיסתה את אצבעות כף יד ימינה בטי התחילה לחייך.היא נזכרה כיצד מורת הפסנתר שלה פיזרה את אצבעותיה על גבי הקלידים בשיעור הראשון.כמו כן נזכרה ביצירה הראשונה שלמדה בגיל שש. היא החלה מפזמת חלק מהיצירה לעצמה ופלטה אנחה קצרה. גל של עצב הציף את פניה, והיא החלה מספרת איך חלמה תמיד להיות נגנית פסנתר מקצועית, אך ויתרה על זאת כי היתה "חייבת להינשא".

במהרה מצאה את עצמה בסיומה של מערכת נישואין זו עם שני בנים קטנים וללא מספיק כסף. בסוף הפגישה בטי קמה משולחן העיסוי, היא נראתה צעירה יותר ומעט מבולבלת. היא נדהמה לגלות שזיכרונות ישנם אילו צצו לפתע וטענה שהיא חשה הקלה ונחת. המטפלת שלה המליצה שתבוא לעוד שלוש פגישות ותראה אחריהן איך תרגיש. בטי הסכימה.

באותו הלילה היא חלמה שהיא מנסה להרים ילד שצווח אך היא לא הצליחה להזיז את ידיה. במשך הפגישות הבאות בטי חושפת לפני המטפל עוד ועוד תחושות: היא דיברה על המטרד הגדול שלה עקב אי יכולתה להביא ילד לעולם מבעלה נוכחי, היא מרגישה שהוא מרוחק ממנה ולאחרונה גם לא סימפטי. יחסי המין שלהם בשנים האחרונות הפכו להרבה פחות מספקים.

תחילת ההתמוססות של האישיות השניונית:בטי עד כה נהנית מאוד מהפגישות. כל גופה מתרכך באיטיות בעקבות העיסוי, ובדרך כלל היא חולמת בלילה שלאחר הפגישה חלומות מוחשיים מאוד.

מאז שהטיפול החל, היא עברה רק כאב ראש קשה אחד והיא מתחילה לקבל תחושה מסוימת שהיא נתונה תחת מתח רגשי גדול יותר מאשר שיערה. אחרי הפגישה הרביעית בטי החליטה להמשיך בטיפול לעוד שלושה חודשים בתקווה לפתור את הדפוסים שיצרו אצלה בעיות שונות.

השימוש בעיסוי לשחרור הזרימה הדינמית: עם התחייבות שכזו למטפלת נוח לעבוד בצורה חזקה ועמוקה יותר לשחרור דפוסי מתח כרוניים בשרירים מתוך ציפייה שכוח החיים ישתחרר מעצירויות שונות בשריון וזיכרונות ילדות שהודחקו יעלו על פני השטח. אחרי הפגישה השישית בטי חולמת שהיא תועה בעיר זרה ולא מוצאת את ילדיה. נושא "הילד האבוד" יחזור בחלומותיה לאורך השבועות הקרובים.

הבשלת הקונפליקט המודחק:בהתחלה גבה של בטי היה כל כך בלתי רגיש שאפילו עיסוי עמוק לא היה מורגש במיוחד. כעת, כאשר שריריה החלו להתרכך, יותר נוזלים נכנסים לרקמות ומאפשרים לשרירים להתרכך ולהתנפח מעט.

תנועת ההתנפחות שבנשימה עד כה הייתה מוגבלת בגלל שרירי הנשימה המתוחים, אך כעת כוח החיים יוצר לחץ המאלץ את מערכת השרירים להסתגל לדפוס חדש. כאשר קונפליקט הלחץ הזה (בין הכוחות האנכיים והאופקיים) מגיע לשרירים הרמבואידיים, בטי מתקשה במיוחד, היא מתנהגת באופן בלתי צפוי ומדווחת על חוסר נוחות. בטי מתחילה לדווח על אירועים ייחודיים ומוזרים בחייה, כמו שהיא "רק עמדה שם צוחקת" כאשר הבחינה במעיל הזמש הרטוב של בעלה שנשאר על החבל בגינה בלילה גשום.

למטפלת כעת יש את הברירה: להשתמש בעיסוי כדי לרוקן את הנוזלים הלוחצים על הרקמות, או למצוא את השורש הפסיכותרפויטי ולעזור לבטי לפרק את הקונפליקטים הגורמים ללחץ. בטי בחרה בברירה האחרונה והתמקדה בזרימה הדינמית ובהתהוות צורתה החדשה.

פריקת המחאה:במהלך הפגישה התשיעית, כאשר המטפלת עיסתה את שרירי הדלתואיד של יד ימין היא הבחינה שהלסת של בטי מכווצת בעוד רגליה מתוחות ונעות בצורה שמזכירה חפירה. בטי נזכרת באירוע מגיל 12 כאשר אביה קרא לה לאסוף את אופניה. בטי הייתה שקועה בקריאת ספר ולא ביצעה את המטלה מייד. באותו הערב אביה התנהג אליה בקרירות ובשתיקה. המטפלת הזמינה אותה לרדת ממיטת העיסוי ולשכב על המזרן הרחב שעל הרצפה. בטי עודדה לבטא כל מה שהיא מרגישה.

כל גופה מקשיח, כפות רגליה ואגרופיה מכווצים בצורת הגנה מפני תוקף. בקול רך והססני בטי פולטת: "לא! אני לא!" בעידוד של המטפלת היא מגבירה את קולה ומכוונת אותו כלפי האובייקט מהעבר.

בטי אוזרת בהדרגה אומץ וצועקת: "אני לא רוצה לעשות את מה שביקשת! אני לא רוצה, לא רוצה! לא, לא!" קולה מתעצם וראשה נע מצד לצד. היא החלה חובטת באגרופים על פני המזרן ומייד אחר כך החלה לבעוט. התהליך התעצם ונראה כהתנהגות מחאתית של ילדה קטנה. לבסוף בטי מותשת ונחה בעודה סופגת זיכרונות מהילדות. המטפלת מסכמת את התהליך בתנועות גליות ואיטיות לאורך גופה של בטי.

השלמת המעגל הרגשי: בטי הופיעה לפגישה הבאה בפנים אדומות. היא נראתה מיואשת ומרוחקת. היא לא החלה לדבר על רגשותיה השונים אלא על מהלך היום שחלף.

המטפלת הבחינה בסימניו של המעגל הרגשי הקטוע: האנרגיה שעלתה בעוצמה כה עזה בפגישה הקודמת לא אוגדה לגמרי ושוב קיים לחץ חזק של נוזלים על הרקמות. המטפלת חוזרת לעסות את בטי, אך כעת לא במטרה להמיס את השיריון השרירי אלא כדי לרוקן את הרקמה מנוזלים.

בתחילה נשמעים מספר צלילים דרך הסטטוסקופ המצביעים על כך שמחשבותיה של בטי מונעות מהתהליך הפסיכופריסטלתי להתרחש. בטי אינה מרגישה בטוחה דיה להיכנס לתהליך הרגשי העמוק, לכן בעוד המטפלת מעסה אותה היא גם מעודדת אותה לדבר על תחושותיה לאחר הפריצה המשמעותית בשבוע שעבר. בטי משיבה בתחילה: "מה הטעם? זה לא יועיל בכלום". המטפלת מדרבנת אותה לדבר על כך יותר.

מסתבר שרגשות חוסר האונים וחוסר התקווה דומים לאלה שחוותה בילדותה. "כאשר הגדולים לא הבינו אותי". כאשר סיימה להגיד את המילים התהליך הפריסטלתי לפתע החל.

העמקת הקשר עם הרגשות: התהליך הדינמי כעת בעיצומו. במהלך הפגישות הבאות תודות לתהליכים הוגטטיביים זיכרונות ילדות נוספים עולים לפני השטח.

בטי לבסוף החלה לדבר על ההפלות שעברה ועל הפחד והאימה מהריון חוץ רחמי. בטי הרגישה שכאשר איבדה את התינוקות שאמורה הייתה ללדת היא איבדה גם את הקשר עם הילדה הפנימית שבתוכה.

אבל התערבב עם תחושות אשמה, ותחושה שהיא בלתי ראויה. "זה הכל באשמתי"- זו גרסה חדשה ל"זה הכל באשמתו". ואכן בתקופה זו בטי התפרצה פעמים רבות באופן לא פרופורציונלי על בעלה.

כדי לשמור על איזון , המטפלת עובדת לסירוגין. עיסוי על מנת לרוקן ועיסוי על מנת לאזן תוך כדי עידוד לבטא ולדבר במהלך העיסוי. דפוסי המתח בגבה של בטי השתנו משבוע לשבוע, כאשר השיריון נמס בטי החלה לבטא יותר מילולית ופיזית. בטיפולי הוגטותרפיה זה התבטא במשפטים כגון: "גברים לא מבינים ולגברים לא איכפת".

הופעת אינסטינקטים חייתיים: נקודת המפנה הבאה מתרחשת בפגישה החמש עשרה. בטי שוכבת על המזרן וגופה החל לנוע באופן חושני ואגרסיבי ביותר. היא נעמדה על ארבע, נוהמת כמו טיגריסית שמגנה על צאצאיה. החושניות במהרה דועכת ועוינות מופיעה במקומה. בטי נעמדת והתנועה הליבידינלית ממלאת את כל הגוף. המטפלת מעודדת אותה להתגבר על היסוסיה ולבטא את עצמה. בטי החלה לצחקק כמו נערה מתבגרת והתמסרה לתענוגות התנועה הפנימית יותר ויותר.

המשולש האדיפלי: מהטיפול עצמו גם כן הופיעו היסוסים. בשבוע לאחר מכן בטי ממאנת לפגוש את המטפלת שלה במבט. לבסוף היא מודה שהיא חששה להופיע לפגישה אחרי ההתרחשויות בשבוע שעבר.

כמו כן, הופיע הקושי שקשור לחוסר האישור של אימה של בטי כאשר בילדותה חשפה את עצמה כפי שביקשה ממנה המטפלת, או שכשעשתה דבר מה בכדי לזכות בתשומת הלב של אביה.

בטי המומה לראות את אימה "המושלמת" באור שכזה. כעת קן הצרעות הישן נפתח ומופיעים במודע אירועים קצרים בהם האם חיבלה בצורה זו או אחרת בעונג שלה.

בטי שוקלת שוב את טיב יחסיה עם אימה ומחליטה לבטל את הביקור בחג הפסחא. עם ההופעה של כל כך הרבה חומר מהעבר המטפלת עובדת בשתי הפגישות הבאות בפסיכותרפיה אורגאנית כדי לתת לבטי לדבר תוך כדי התהליך הדינמי.

המעבר לעונג: הפגישה התשע עשרה- שוב וגטותרפיה מביאה לתהליך מכאיב. בטי פורקת בחוזקה כעס על כרית (בתפקיד אימה...) , אך כעת הזעם בפריקה הזו חולף וידיה של בטי מתחילות בעדינות ללטף ולחבק את הכרית. באמביוולנטיות רבה היא מתחילה להתחבר שוב לכמיהה לאהבת אם.

הרגשות הרכים הללו הובאו גם בפגישה הבאה. בטי שואבת הנאה גדולה בחובקה את הכרית אל החזה ונשימתה איטית, גלית ומלאה. לאורך דקות רבות היא שוכבת בשקט ורק תנועות גליות עדינות נראות בנשימה. בטי הגיעה למקום בריא ועצמאי.

עצמאות: בטי כעת השתחררה משלבי הרגרסיה בטיפול. דחפים למתוח את הגוף ו"לקחת מקום בעולם" מעודדים על ידי המטפלת, וביטויים עוזר לבטי להגיע למקום שבו היא לוקחת אחריות.

היא רואה שיחסי הנישואין שלה דומים ליחסיה הקדומים עם אביה והיא מסוגלת להגיע לעמדה בוגרת ביחסים עם בעלה. כמו כן, היא הגשימה שאיפה ישנה בטיפול והצטרפה לקבוצת מוזיקאים המקיימים מפגשי אימפרוביזציה מידי שבוע.

הקשר עם בניה נהפך למהנה יותר כאשר שחררה את הדחף הקומפולסיבי והטורדני לפקח עליהם. כאבי הראש הפכו לנחלת העבר.

סיום הטיפול:למרות שבטי מצפה לקבל יותר מבעלה מאשר מה שהוא מוכן לתת לה, היא הגיעה למקום פנימי בריא מאוד והיא החליטה לסיים את הטיפול.

למרות שרק כעת הגיעה למקום שלם וחדש, חייה תוך כדי התהליך השתפרו במידה ניכרת. אם בעתיד היא תרצה לחקור יותר לעומק את יחסיה עם הוריה בילדות, היא תוכל לעשות זאת בעזרת המטפלת ולפתור קונפליקטים נוספים. הטיפול הוביל אותה למקום חדש ומבטיח, מקום שלא האמינה שתוכל לקבל שוב.

Innovative therapies in Britain, clover southwell 1986

פסיכותרפיה

היסטוריה ופיתוח הגישה: